היסטורית הגאולה

פרק 33 - ריפוי האיש הפיסח

(מעשי השליחים ג’:4)

זמן קצר לאחר ירידת רוח הקודש, ומיד לאחר שהתפללו בחום ובכוונה מלאה, עלו פטרוס ויוחנן אל בית-המקדש לעבודת אלוהים. בעודם הולכים ראו אדם בעל מום, מיוסר וחסר-אונים, אשר הושב ליד השער המהודר. אדם זה לא ראה בחייו דבר אחר פרט לכאב ולסבל, אך היה חסר-אונים כיוון שהתגורר הרחק מאותם מקומות אשר בהם עמל הרופא הגדול. אנשים טובים הקשיבו לבקשותיו והביאהו לשערי בית-המקדש, אך בהגיעו לשם נודע לו שזה אשר בו תלה את כל תקוותיו, הוצא להורג באכזריות. SRHeb 129.1

אכזבתו המרה של האיש עוררה רחמים בכמה אנשים, אשר ידעו עד כמה ציפה למצוא מרפא מידיו של ישוע. מאז, יום אחר יום, הם הביאהו אל בית-המקדש בכדי שייקבץ נדבות מאת הבאים, להשיב את ליבו. באותו זמן עלו פטרוס ויוחנן להתפלל בבית-המקדש. פנה אליהם הפיסח וביקש מהם צדקה. תלמידי ישוע חמלו עליו. “נעץ בו כיפא את עיניו, וכן עשה גם יוחנן, ואמר: הבט אלינו!... כסף וזהב אין לי, אבל את מה שיש לי, את זה אתן לך: בשם ישוע המשיח מנצרת - התהלך!” SRHeb 129.2

כאשר הצהיר פטרוס על עוניו, נפלו פניו של הפיסח, אך מייד זהרו לפתע בתקווה ובאמונה כשהשליח המשיך בדבריו. “הוא החזיק בידו הימנית והקים אותו, ופתאום התחזקו רגליו וקרסליו. קפץ האיש ועמד על רגליו. מיד הלך ונכנס אתם לבית המקדש כשהוא מהלך ומקפץ ומהלל את אל הים. ראוהו כל האנשים מתהלך ומשבח את אל הים, והכירו שזה הוא אשר היה יושב לבקש נדבות בשער המהדר של בית המקדש; נתמלאו תמהון ותדהמה על מה שקרה לו”. SRHeb 129.3

היהודים שצפו בנסים שעשו תלמידי ישוע, אותם נסים שעשה ישוע עצמו, נדהמו. הם האמינו כי עם מותו של ישוע, נעלמו גם מעשי הנסים, אך למולם התהלך כעת אדם אשר לאורך ארבעים שנה היה פיסח חסר-אונים, ועתה הוא מלא שמחה ויכול להשתמש ברגליו ללא סבל, ומאושר באמונתו בישוע. SRHeb 129.4

בראותו את התדהמה על פניהם של האנשים, פנה אליהם פטרוס ושאלם מדוע הם מופתעים ומזועזעים, כאילו נעשה הנס בכוחם של השליחים. הריפוי, אמר להם פטרוס, נעשה בידי ישוע מנצרת, זה אשר מסרהו וצלבהו ואשר ביד אלוהים הוקם מן המתים ביום השלישי. “על־סמך האמונה בשמו חזק שמו את האיש הזה אשר אתם רואים ומכירים, והאמונה בו נתנה לאיש את הרפואה השלמה הז את לעיני כלכם. ועתה, אחי, אני יודע שבבלי דעת פעלתם, כמו שפעלו SRHeb 129.5

מנהיגיכם. אך אל הים קים בדרך ז את את אשר הודיע מקדם בפי כל הנביאים - שמשיחו יסב ל”. לאחר שעשו השליחים את הנס הזה בכוחו של ישוע, נהרו אנשים אל בית-המקדש. פטרוס פנה אל ההמון שהתאסף בצד אחד של בית-המקדש, ויוחנן דיבר אל אלה שהתאספו בצדו השני. השליחים דיברו על פשעם הגדול של היהודים, אשר דחו מקרבם את שר החיים והוציאהו להורג, אך הם דיברו עם העם בזהירות ובעדינות כדי שלא לבלבל את האנשים ולא לייאש אותם. פטרוס ביקש למזער עד כמה שאפשר את אכזריותם ואשמתם, בטענה שאולי פעלו מבלי דעת. הוא הכריז שרוח הקודש קוראת להם להתחרט על חטאיהם ולפנות לאלוהים, שאין להם שום תקווה להינצל מלבד דרך רחמיו של המשיח שצלבו, ושרק דרך אמונה בו יוכלו למחות את חטאיהם, שיכופרו בדמו. SRHeb 129.6