היסטורית הגאולה

בגן גת שמנים

ראיתי את ישוע בגן עם תלמידיו. בעצב עמוק הוא ביקש מהם להישאר ערים כל הלילה ולהתפלל, כדי שלא יוכל השטן לפתותם. הוא ידע שאמונתם עומדת למבחן ושהם יזדקקו לכל כוחם ונחישותם כדי לא לאבד תקווה להגשמת תקוותיהם כי על פני האדמה. בבכי מר ובדמעות קרא ישוע, “אבי אם־תרצה להעביר מעלי את־הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני אם־כרצונך”(הבשורה הקדושה על-פי לוקס, כ”ב:42). בנו של אלוהים התפלל בייסורים. טיפות ענקיות של זעת דם הופיעו על פניו ונטפו מטה. המלאכים התעופפו סביבו, מביטים במתרחש, אבל רק אחד מהם זכה לחזק את בנו של אלוהים בסבלו. השמים התאבלו. המלאכים הסירו את כתריהם והניחו בצד את נבליהם. הם הביטו בשקט ובעצב עמוק בישוע וביקשו לקרוב אליו ולהיות לצידו, אבל המלאכים בעלי המעמד הגבוה יותר אסרו עליהם לעשות זאת, כדי שלא יזנקו לעזרתו כשיראו איך נמסר אדונם לידי הכוהנים. תוכנית ההצלה השמימית צריכה הייתה להתבצע עד תומה. SRHeb 110.2

ישוע התפלל וחזר אל תלמידיו, אבל הם ישנו. בשעה הנוראית הזאת הוא היה לבדו, ללא חברים שמתפללים אתו ומתאבלים עליו. פטרוס, שזמן קצר לפני כן עוד היה תלמידו הנמרץ, נרדם וישן עמוקות. ישוע הזכיר לו את טענותיו המשכנעות, “הנה לא־היה ביכלתכם לשקד עמי שעה אחת”(הבשורה הקדושה על-פי מתי, כ”ו:40). וכך, כשהוא סובל מייסורי נפש נוראיים, בנו של אלוהים התפלל שלוש פעמים בלילה ההוא. SRHeb 110.3