היסטורית הגאולה

תקנות ודינים

משה כתב את כל אשר אמר לו אלוהים, את כל התקנות ואת הדינים, בעודו שוהה במחיצת האל על הר סיני. אם רק היו בני העם האלוהי מצייתים לחוקיו של הבורא שמוסברים בעשרת הדיברות, ההוראות הייחודיות שאותן כתב משה בספר, המתארות את כל חובותיהם של בני העם לאלוהים ולחברה לא היו הכרחיות. כל אשר דרש אלוהים מבני עמו בנושא חובותיהם לאנשים הקרובים להם ולזרים קיים בעקרונות הפשוטים והברורים של עשרת הדיברות, שאותן נתן אלוהים לבני עמו כדי להימנע מטעויות. SRHeb 80.3

אלוהים נתן למשה הוראות ברורות באשר לטקס הקורבן, שאמור היה להסתיים עם מותו של ישוע. טקס ההקרבה היה המודל לקורבן הגדול - השה שאין בו מתום. SRHeb 80.4

הם עשו זאת לא כי האמינו במשיח הגואל, אלא כיוון שקיוו להטיב עם אותם אלילים, שלהם הקריבו בעלי חיים רבים על המזבחים המחוללים. האמונה הטפלה הזו הפכה אותם לפזרנים. הם הסבירו לחסידיהם שעושרם ושגשוגם תלוי בקורבן, שככל שיהיה יקר ערך יותר, יגרום עונג רב יותר לאליליהם. מסיבה זו הם נהגו לעתים קרובות להקריב לאותם אלילים חסרי הנשמה גם קורבנות אדם. חוקים ומנהגים אכזריים ומסורסים היו לעמים אלה, ולפיהם נקבעו חייהם ויחסיהם עם בני האדם האחרים. את החוקים האלה כתבו אלה שלבבותיהם היו ריקים מרחמים ומחמלה. פעמים רבות הענישו אנשים אחרים באכזריות שאין לתארה, ומעשי הפשע שלהם, שהיו נוראיים ומתועבים הרבה יותר, נותרו ללא תשומת לב וללא עונש כלשהו. SRHeb 80.5

זה היה הדבר שבו דיבר משה כשאמר לבני ישראל, “ראה למדתי אתכם, חקים ומשפטים, כאשר צוני, יהוה אלהי: לעשות כן--בקרב הארץ, אשר אתם באים שמה לרשתה. ושמרתם, ועשיתם-- כי הוא חכמתכם ובינתכם, לעיני העמים: אשר ישמעון, את כל-החקים האלה, ואמרו רק עם-חכם ונבון, הגוי הגדול הזה. כי מי-גוי גדול, אשר-לו אלהים קרבים אליו, כיהוה אלהינו, בכל-קראנו אליו. ומי גוי גדול, אשר-לו חקים ומשפטים צדיקם, כל התורה הזאת, אשר אנכי נתן לפניכם היום.”(דברים ד:8-5). SRHeb 81.1