היסטורית הגאולה

הצלה מיד עמלק

“ויבוא, עמלק; וילחם עם-ישראל, ברפידם. ויאמר משה אל-יהושע בחר-לנו אנשים, וצא הלחם בעמלק; מחר, אנוכי נצב על-ראש הגבעה, ומטה האלהים, בידי. ויעש יהושע, כאשר אמר-לו משה--להלחם, בעמלק; ומשה אהרן וחור, עלו ראש הגבעה. והיה, כאשר ירים משה ידו--וגבר ישראל; וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק. וידי משה כבדים, ויקחו-אבן וישימו תחתיו וישב עליה; ואהרן וחור תמכו בידיו, מנה אחד ומנה אחד, ויהי ידיו אמונה, עד-בא השמש.” SRHeb 73.1

כשמשה החזיק את ידיו מורמות מעלה לשמים, בעודו אוחז במטה האלוהי ומבקש את עזרת האל, נלחמה ישראל באויביה וגברה עליהם. כשהוריד משה את ידיו איבדו בני ישראל את יתרונם בקרב, ואז היו האויבים גוברים עליהם. משה שוב הרים את ידיו כלפי מעלה ושוב המזל וההצלחה היו אצל ישראל, ושוב ניגף האויב מפניהם. SRHeb 73.2

הרמת ידיו של משה כלפי מעלה סימנה לבני העם שכאשר הם סומכים על אלוהים ומאמינים בכוחותיו, כשהם מרוממים את תהילת כס מלכותו, הוא נאבק למענם וגובר על כל אויביהם. אבל כשהם אינם מאמינים בכוחותיו וסומכים על כוחם שלהם בלבד, הם נעשים חלשים הרבה יותר מכל אויביהם, אפילו מאלה שאינם יודעים את אלוהים, ואלה גוברים עליהם. “ויחלש יהושוע את-עמלק ואת-עמו, לפי-חרב.” SRHeb 73.3

“ויאמר יהוה אל-משה, כתוב זאת זכרון בספר, ושים, באזני יהושע: כי-מחה אמחה את-זכר עמלק, מתחת השמים. ויבן משה, מזבח; ויקרא שמו, יהוה נסי. ויאמר, כי-יד על-כס יה, מלחמה ליהוה, בעמלק--מדור, דור.” SRHeb 73.4

אם בני ישראל לא היו רוטנים ומתלוננים כלפי אלוהים, הוא לא היה מאפשר לאויביהם לצאת נגדם למלחמה, אף לא פעם אחת. SRHeb 73.5