היסטורית הגאולה

ההכנה המיוחדת לקראת המנהיגות

המלאכים בישרו למשה שאלוהים בחר בו כדי להציל את בני ישראל מעבדות. הם גם הודיעו לזקני העם העברי שהגיע הזמן להצלת עמם ושנבחר האיש שדרכו יבצע אלוהים את הדבר. משה שיער שבני ישראל ישתחררו מהעבדות אחרי מרד, ושהוא יהיה זה שיעמוד בראש הגיס העברי וינהל את המלחמה נגד צבאות מצרים. משה כבש את רגשותיו אל אמו המאמצת ואל פרעה, כדי שההתקשרות שלו אליהם לא תפריע לו לבצע את רצונו של אלוהים. הבורא הגן על משה מפני השפעתה של עבודת אלילים ששלטה סביבו. עקרונות האמת שאותם החל להבין עוד בנעוריו, כיוון שעליהם סיפרו לו הוריו שהיו מאמינים ויראי אלוהים, היו טבועים בזיכרונו לעולם. השיעורים שקיבל כשהיה עוד נער צעיר הועילו לו עד מאוד, בדיוק בתקופה שבה היה זקוק להגנה מפני ההשפעה המשחיתה של החיים המלכותיים. יראת האל לא עזבה אותו מעולם. הוא אהב את אחיו וכיבד את הדת העברית עד כדי כך, שאפילו למען כס המלכות המובטח לא הסתיר את מוצאו. SRHeb 60.2

כשכבר היה בן ארבעים, “ויצא אל- אחיו, וירא, בסבלותם; וירא איש מצרי, מכה איש-עברי מאחיו. ויפן כה וכה, וירא כי אין איש; ויך, את-המצרי, ויטמנהו, בחול. ויצא ביום השני, והנה שני-אנשים עברים נצים; ויאמר, לרשע, למה תכה, רעך. ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט, עלינו--הלהרגני אתה אומר, כאשר הרגת את-המצרי; ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר. וישמע פרעה את-הדבר הזה, ויבקש להרוג את-משה; ויברח משה מפני פרעה, וישב בארץ-מדין וישב על- הבאר.” SRHeb 60.3

אלוהים הראה למשה את הדרך, ובמדבר הוא מצא מקלט בביתו של יתרו, רועה וכהן במדין, שהאמין באלוהים החי וקיים. בנותיו טיפחו את עדריו, וכשנשא משה לאישה אחת מהן, הוא קיבל את הצאן כרכושו. כך חי משה במדבר ארבעים שנה. SRHeb 60.4

משה הזדרז מדי להרוג את האיש המצרי. הוא סבר שבני ישראל יבינו שאלוהים בחר בו כדי להצילם. אבל הבורא התכוון להוציא את בני ישראל ממצרים לא בדרך של מלחמה, כפי שמשה חשב, אלא בכוחותיו המדהימים, כדי שהתהילה תהיה רק לו. אלוהים ניצל את מעשהו של משה כדי לבצע את תוכניתו. הבורא הכניס את משה אל המשפחה המלכותית כדי שיקבל השכלה רחבה ביותר, אבל למרות השכלתו, משה עדיין לא היה מוכן לבצע את המשימה הגדולה שאלוהים הטיל עליו. הוא לא היה יכול לעזוב את ביתו של פרעה ולהיפרד מכל זכויות היתר שלהן זכה בתור נכדו של המלך, ולפיכך לא היה יכול להתחיל בביצוע המשימה המיוחדת של אלוהים. הוא היה זקוק לזמן כדי לרכוש ניסיון ולצלוח קשיים ומחסור. בזמן שהתגורר ביחידות שלח אליו האל את מלאכיו, שנתנו לו הוראות מיוחדות לעתיד. שם, במדבר, רכש משה את השליטה העצמית וענווה. בעודו מטפל בעדרים של יתרו ומבצע את כל מטלותיו הפשוטות, משה התכונן למשימתו המיוחדת - להיות הרועה הרוחני של העדר האלוהי, עם ישראל. SRHeb 60.5

פעם אחת, כשמשה רעה את העדר במדבר והתקרב להר אלוהים חרבה, “וירא מלאך יהוה אליו, בלבת-אש--מתוך הסנה”. SRHeb 61.1

“ויאמר יהוה, ראה ראיתי את-עני עמי אשר במצרים; ואת- צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את-מכאוביו. וארד להצילו מיד מצרים, ולהעלותו מן-הארץ ההוא, אל-ארץ טובה ורחבה, אל-ארץ זבת חלב ודבש--אל-מקום הכנעני, והחתי, והאמורי והפרזי, והחוי והיבוסי. ועתה, הנה צעקת בני-ישראל באה אלי; וגם-ראיתי, את-הלחץ, אשר מצרים, לוחצים אותם. ועתה לכה, ואשלחך אל-פרעה; והוצא את-עמי בני-ישראל, ממצרים. ויאמר משה, אל-אלהים, מי אנכי, כי אלך אל-פרעה; וכי אוציא את-בני ישראל, ממצרים.” SRHeb 61.2

הגיע הזמן שבו על-פי רצונו של אלוהים היה משה אמור להחליף את מקל הרועה בשרביט אלוהים. דרכו הביע הבורא את כוחותיו במעשי נסים, בהצלת עמו מהעבדות ובהגנת העם מאויביו הרודפים אחריו. SRHeb 61.3

משה הסכים לבצע את המשימה. הוא ביקר אצל חותנו וקיבל את רשותו לחזור למצרים עם כל משפחתו. הוא לא העז לספר ליתרו על הדבר אשר אלוהים ציווה עליו להודיע לפרעה, כיוון שיתרו לא היה מרשה לאשתו ולבניו ללוות אותו במשימה המסוכנת הזאת. אלוהים חיזק את משה והסיר ממנו כל פחד באומרו: “לך שב מצרים: כי-מתו, כל-האנשים, המבקשים, את-נפשך.” SRHeb 61.4