היסטורית הגאולה

שיעור לדוגמה

יעקוב ועשיו - אלה הן דוגמאות לשני סוגים של אנשים: יעקוב - של הצדיקים, ועשיו - של הרשעים. הייאוש שחווה יעקוב כשנודע לו שאחיו עשיו, ואיתו ארבע מאות לוחמים, מתכוון לצאת נגדו, דומה לדאגות הצדיקים ברגע שבו תצא הפקודה למותם, בדיוק לפני התגלותו השנייה של הבורא. כשכל הרשעים וחסרי האמונה יתאחדו נגד הצדיקים והמאמינים ויקיפו אותם מכל צד, יסבלו הצדיקים משברון לב נוראי, כיוון שהם, כמו גם יעקוב, לא יראו את הישועה מן המוות קרוב. כמו יעקוב שעמד מול המלאך לילה שלם, נאבק ונאחז בו ולא הרפה, כך יאבקו הצדיקים עם אלוהים בתפילה בזמנים הקשים. יעקוב, מיואש, קרא לאלוהים כל הלילה, התחנן וביקש לפטור אותו מידו של עשיו. בגסיסת נפשם יתחננו הצדיקים לאלוהים יום ולילה, יבקשו ממנו לגאלם מידיהם של הרשעים שיקיפו אותם מכל עבר. SRHeb 54.6

יעקוב התוודה על חטאיו,“קטונתי מכול החסדים, ומכל-האמת, אשר עשית, את-עבדך”(בראשית, ל”ב:10). כשיכבוש העצב את לב הצדיקים הם ירגישו את אפסותם בכל עומקה, ובעיניים דומעות יתוודו עליה, כמו שעשה יעקוב. הם יתחננו לאלוהים ויבקשו ממנו לעזור להם, דרך ישוע, והלא עזרה זאת מובטחת לכל החוטאים החלשים שניחמים על חטאיהם ומתחרטים על מעשיהם בשעת מצוקתם. SRHeb 54.7

יעקוב המיואש החזיק במלאך בכוח וסירב לשחררו. כשהתחנן אליו בעיניים דומעות, הזכיר לו המלאך את כל חטאיו וניסה להשתחרר מידו, כדי לבחון אותו. כך גם הצדיקים יעמדו למבחן, כדי להראות את כוח אמונתם, את התמדתם ואת אמונתם הבלתי- מעורערת בכוחותיו של אלוהים, שרק הם מסוגלים להצילם. SRHeb 54.8

אלוהים לא היה דוחה את יעקוב מעל פניו. יעקוב ידע שאלוהים רחום ופנה לרחמיו. הוא דיבר על העצב שחטאיו גרמו לו ועל חרטתו עליהם. בעקשנות בלתי- נלאית הוא ביקש מאלוהים לעזור לו ולהצילו מיד עשיו. וכך נמשך הדבר כל הלילה. כשהיה יעקוב נזכר בכל חטאיו, הוא הרגיש עצב נוראי. הוא ידע שעליו לקבל את עזרתו של אלוהים, או למות. לכן אחז יעקוב בידו של המלאך בכוח והמשיך לבקש את אשר רצה. הוא התחנן אל המלאך וביקש ממנו לברך אותו, עד שקיבל את מבוקשו. SRHeb 55.1

כך יקרה גם לצדיקים. כשיראו שוב את המאורעות שעברו בחייהם, כל תקוותיהם כמעט ייאבדו. אבל כשיבינו שזהו זמן ההכרעה בין חיים למוות הם יפנו לאלוהים בתפילה חמה ויבקשו את סליחתו על כל החטאים שחטאו ושעליהם הם מצטערים עד מאוד ובלב שלם. הצדיקים ייזכרו בהבטחתו של אלוהים שרשומה בספר ישעיהו כ”ז:5, “או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי; שלום, יעשה-לי”, ובקשותיהם העקשניות יעלו לאלוהים יום ולילה. אלוהים לא היה שומע לתפילתו של יעקוב ולא היה מציל את חייו ברחמיו, אם יעקוב לא היה מצטער ומתחרט על כך שקיבל את ברכת אביו בדרך של רמייה והונאה. כמוהו גם הצדיקים יביעו את אמונתם הבלתי-מעורערת ואת עקשנותם. הם לא יוותרו על אלוהים ולא ידחו אותו. הם ירגישו באפסותם, אבל לא יישאר בליבם אף חטא שעליו לא התוודו. אם בזמן החרטה, הסבל והעצב עוד היו נותרים בליבם חטאים שעליהם לא התוודו ולא התחרטו, עלול היה הדבר לגרום להם לייאוש מר ולהרגשת כישלון. אכזבה מעצמם הייתה יכולה לגרום להם לאבד את אמונתם הכנה, והם כבר לא היו בטוחים שעליהם להתפלל לאלוהים בנחישות כזו ולבקשו להציל את נפשם. הרגעים יקרי הערך היו מבוזבזים לשווא, כיוון שהצדיקים היו חושבים על כל החטאים הנסתרים שלהם ורק מבכים את מצבם חסר התקווה. SRHeb 55.2

תקופת מבחן - זהו הזמן שמקבלים כל בני האדם כדי להתכונן ליום הדין האלוהי. אלה שיזלזלו בו ולא ישיתו ליבם לאזהרותיו של אלוהים, לא יזכו למחילה. המאבק של יעקוב במלאך הוא דוגמה לכל האנשים הנוצריים: יעקוב ניצח במאבק הזה רק כיוון שהיה מלא אמונה ועיקשות. SRHeb 55.3

כל אלה ששואפים לקבל את ברכתו של אלוהים, כמו יעקוב, שיקשיבו להבטחתו של הבורא ויאמינו בה, יזכו להצלחה. רבים מאלה שקוראים לעצמם מאמינים אינם מתעקשים די בנושאי חייהם הרוחניים, אמונתם כמעט אינה מתבטאת ותודעת האמת שלהם איננה משמעותית. הם אינם רוצים לוותר על עצמאותם למען אלוהים, אינם רוצים להשלים עמו בחרטה, בחזרה בתשובה ובתפילה ארוכה דייה כדי לזכות בברכתו, ולכן גם אינם זוכים לה. כדי שהאמונה תמשיך לשגשג בזמנים הקשים יש לתרגל אותה מדי יום. אלה שאינם מנסים ולא מביעים את התמדתם, לא יהיו מסוגלים לעמוד בפני יום העצב והצער. SRHeb 55.4