היסטורית הגאולה

פרק 63 - מלבות אלף שנה

שוב הופנתה תשומת ליבי אל פני כדור הארץ. הרשעים הושמדו והארץ הייתה מכוסה בגופותיהם. מעוותים מכאב ומקללים את שמו של אדוני, הם קיבלו את שבע המכות האחרונות במלואן. רועי צאן בלתי-נאמנים נהיו למטרה מיוחדת שאליה הופנה חרון אפו של אלוהים. בעודם עומדים על רגליהם נמקו עיניהם בחוריהן ולשונותיהם הצטמקו בפיהם. בעת שהצדיקים נענו לקולו של אלוהים ועלו השמימה, הרשעים התנפלו בזעם זה על זה. נראה כי האדמה כולה הייתה ספוגה בדמם וגופות המתים השתרעו על פני העולם כולו. SRHeb 235.1

הארץ נדמתה לשממה: ערים ועיירות נהרסו מרעידת האדמה ועתה עמדו חורבות חורבות; ההרים הוזזו ממקומם ותחתם פיהקו מערות שאין להן תחתית; אבנים חדות אשר נפלטו מבטן הים והאדמה, בערבוביה אחת עם העצים העקורים, היו פזורים על פני כדור הארץ. זהו המקלט לשטן ולתומכיו למשך אלף השנים הבאות. בארץ הדוממת הזו הוא ישוט ויביט בתוצאות המרד שלו בחוק אלוהים. אלף שנים הוא יתהלך תחת הקללה החמורה שהביא על עצמו במו ידיו. SRHeb 235.2

כבול לפני האדמה, השטן ייאבד את היכולת להתנדנד בין העולמות במטרה לפתות את אלה שעוד לא נפלו במלכודתו ולהציק להם. הוא יסבול קשות לאורך כל הזמן הזה. מתחילת מאבקו נגד השלטון האלוהי הוא לא חדל לממש את כישרונותיו הזדוניים, ועתה ניטל ממנו כוחו הרב וכל שנותר לו הוא להרהר במעשים שעשה מאז המרד הגדול ולראות בחרדה ובאימה את העתיד שמצפה לו: סבל על כל הרע שגרם ועונש על כל החטאים שעשו אנשים כיוון שהסיתם לכך. SRHeb 235.3

שמעתי את קריאות הניצחון של המלאכים ושל הצדיקים הגאולים. הם נשמעו כעשרת אלפים כלי-זמר, מביעים את שמחתם על שנפטרו מפיתויי השטן ומנוכחותו בקרב תושבי כל העולמות. וראיתי את ישוע ואת הצדיקים יושבים על כסאות מלוכה, והאחרונים משרתים את אלוהים בתור מלכיו וכוהניו. ישוע המשיח היה עמם, שופט כל רשע-מת בעורכו השוואה בין מעשיו לבין הכתוב בספר החוקים ולבין דבר אלוהים, וקובע את עונשו ‘’כפי פעלו בחיי גופו’‘ (ראו קורינתיים ב’ ה’:10). לאחר מכן נרשם שמו של כל אחד בספר המתים. השטן ומלאכיו הנופלים נשפטו אף הם. עונשו של השטן עתיד היה להיות חמור בהרבה מדינם של אלה אשר הוליכם שולל. סבלו לא ניתן להשוואה לייסוריהם של קרבנותיו. מנת חלקו היא להמשיך ולסבול לאורך שנים רבות, גם לאחר מותם של אלה שפיתה והדיח. SRHeb 235.4

לאחר אלף השנים, בתום ימי הדין שנגזרו על הרשעים המתים, יצא ישוע מן העיר, מלווה בקדושים ובצבא מלאכיו. הוא ירד אל פני האדמה וכאשר נגעו קצות רגליו בהר, נבקע זה לשניים והפך למישור ענקי. אז הביטו הכול מעלה, ועיר נהדרת שאין עוד כמוה נגלתה לעיניהם, שנים- עשר מוסדות לה ושנים-עשר שערים, ארבעה בכל צד, ועל כל אחד מהם עומד המלאך. כולנו קראנו, “הנה העיר! עיר הקודש! היא יורדת מן השמים מאת אלוהים!” וכשירדה העיר, מוקפת הדר וכבוד אלוהים, היא השתרעה על המישור שהכין לקראתה ישוע המשיח. SRHeb 236.1