היסטורית הגאולה

פרק 56 - רשת השטן

השטן החל לארוג רשת פיתוייו עוד כשאדם וחוה היו בגן עדן. ‘’לא מות תמתון’’, הוא אמר לחוה, וזה היה שיעורו הראשון על אלמוות הנפש. מאז אותם ימי קדם עד לימינו אלה לא חדל השטן להטעות אנשים, והוא ימשיך בכך עד שייפטרו ילדי אלוהים מן הרשת שבה הם לכודים. ראיתי את אדם וחוה בגן עדן. הם אכלו מפרי העץ האסור, ומאז שמר להט החרב המתהפכת על הדרך אל עץ החיים. אדם וחוה גורשו מגן עדן פן יאכלו מעץ החיים ויהפכו לחוטאים בני-אלמוות, כיוון שפרי העץ העניק חיים נצחיים לכל הטועם ממנו. שמעתי אחד מהמלאכים שואל, ‘’מי מבני האדם עבר מבעד להט החרב המתהפכת ואכל מפרי עץ החיים?’‘ והמלאך השני השיב לו, ‘’אף אחד מבני האדם לא עבר מבעד להט החרב המתהפכת ולא אכל מפרי עץ החיים, לכן לא קיים חוטא אחד בן-אלמוות’’. ‘’הנפש החטאת היא תמות’‘ ומותה יהיה לנצח נצחים, אשר אין ממנה תחייה. רק אז יפויס חרון אף אלוהים. SRHeb 218.1

התפלאתי מאוד על כך שהשטן הצליח לשכנע בקלות כזו את בן האדם כי פירוש דברי אלוהים אלה, ‘’הנפש החטאת היא תמות’‘ (יחזקאל י’’ח:4) הוא שהנפש החטאת לא תמות, אלא תחיה חיי נצח בסבל ובמצוקה. אמר המלאך, ‘’החיים הם חיים, אם בסבל או בשמחה. למוות אין מצוקה, אין שנאה ואף אין שמחה’’. SRHeb 218.2

השטן ציווה על משרתיו לעשות מאמץ מיוחד להטיף את השקר שלראשונה נאמר לחוה בגן עדן, והוא ‘’לא מות תמתון’’. משהאמינו אנשים לשקר זה והחלו לחשוב כי האדם אינו בן-תמותה, המשיך השטן בתוכניתו והביאם לסבור כי החוטא יחיה חיים נצחיים בסבל. כך הכין השטן את הדרך לפני נציגיו שיבואו ויציגו את אלוהים כרודן נקמני, כאחד שמשליך לגיהינום את כל אלה שאינם רצויים בעיניו ומענישם בחרונו הנצחי, כאחד שצופה עליהם בשביעות רצון בעוד הם מתייסרים בייסורים בלתי-נסבלים ונשרפים בלהבות הנצחיות. השטן ידע כי אם ילכו בני אדם אחרי השקר הזה, רבים, במקום לחוש אהבה והערצה כלפי אלוהים, יחושו שנאה אליו או יאמינו כי האזהרות שבדבריו לא יתגשמו באופן מעשי משום שאין זה הגיוני כי אלוהים נדיב ואוהב ישים בייסורי הגיהינום את היצורים אשר ברא. SRHeb 218.3

קיצוניות נוספת שהשטן מנסה לזרוע בקרב האנושות היא שלילה של משפט אלוהים והאזהרות של דברי הקודש, המובילה לאמונה שאלוהים רב-חסד יסלח לכול, לצדיק ואף לחוטא, וכולם ייגאלו ויחיו חיי נצח במלכותו. SRHeb 218.4

השטן נעזר בתעתוע הנפוץ הזה לגבי אלמותיות הנפש והייסורים הנצחיים כדי לגרום לאנשים לחשוב כי כתבי קודש חסרי-השראה אלוהית. כך יתחילו לטעון שספרי הקודש אכן מלמדים אותנו הרבה דברים טובים, אך לא ניתן לסמוך עליהם ולאהוב אותם בלב שלם כיוון שכתוב בהם על אודות הייסורים הנצחיים. את האחרים השטן מוליך אף רחוק יותר - לשלילת קיומו של אלוהים. הם אינם רואים עקביות בתיאור אופיו של אלוהים בכתבי הקודש כיוון שהם חושבים כי הוא יביא סבל כבד על מרבית האנושות. אי-לכך הם מתכחשים לספר הקודש ולמחברו, בטענה שהמוות הוא שינה נצחית. SRHeb 218.5

ישנו עוד סוג אחד של אנשים - פחדנים ומלאי חששות. השטן מפתה אותם לחטוא, ולאחר שחטאו, הוא מאיים עליהם בגמול הצפוי על חטאיהם - לא מוות, אלא חיי נצח בייסורים בלתי-נסבלים. ביוצרו לפני דמיונם את המראה המוגזם של גיהינום, השטן כובש את דעתם, והאנשים הללו מאבדים את היכולת לחשוב באופן שפוי. אז השטן ומלאכיו חוגגים, וכופרים בדת ואתיאיסטים מצטרפים אליהם ומגנים את הכנסייה הנוצרית. הם טוענים כי אובדן יכולת החשיבה הצלולה הוא תוצאה טבעית של האמונה בכתבי הקודש ויוצרם, אך לאמתו של דבר, הסיבה לכך נמצאת בדברי הכפירה הנפוצה. SRHeb 219.1