היסטורית הגאולה

פרק 43 - א’ מותם של פאולוס ופטרוס על קידוש השם

שליחיו של ישוע המשיח, פאולוס ופטרוס, עבדו שנים רבות בשליחותו בנפרד: פאולוס הטיף את הבשורה בין הגויים, ומלאכתו של פטרוס הייתה מיועדת להמרת היהודים. אך על־פי רצון ההשגחה העליונה היו שני השליחים עתידים להביא ל’’בירת העולם’‘ של אותה העת את עדותם על אודות ישוע המשיח ולשפוך את דמם על הקרקע ממנה יצמח היבול העצום של קדושים וקדושים מעונים, המקריבים את חייהם לשמו של ישוע. SRHeb 162.1

תוך כדי מאסרו השני של פאולוס, נעצר גם פטרוס ונכלא בבית-הסוהר. הרשויות הרומיות חשבהו יהיר ודוחה בשל עבודתו הקנאית והמוצלחת בחשיפת המזימות ודברי השקר של שמעון המכשף, האיש אשר בא לרומא כדי להתנגד לשליחות הנוצרית ולעכב את הטפת הבשורה. הקיסר נירון האמין בכישוף ושימש כפטרונו של שמעון. מסיבה זו מעשיו של השליח הרגיזו את הקיסר, והוא הורה לעצור את פטרוס. SRHeb 162.2

זעמו של הקיסר על פאולוס התעצם לאחר שנודע לו כי רבים מאנשי חצרו ומשועי הארץ התנצרו עוד במהלך המאסר הראשון של השליח. לכן, משעצר את פאולוס שנית, החמיר נירון את תנאי המאסר בלי להשאיר לאסיר כל הזדמנות לדרוש את דרשת הבשורה. הקיסר היה נחוש בדעתו להוציא את השליח להורג מיד כשימצא תירוץ משכנע אשר יצדיק את אלימות הזאת. אולם אפילו הקיסר נירון התרשם מדברי פאולוס במהלך משפטו האחרון ועיכב את ההחלטה על גזר דינו, בלי שניקה אותו מאשמה או הרשיעו. אך היה זה רק עיכוב גזירת הדין. בתוך זמן קצר הוכרז פסק דינו של פאולוס אשר העמידו בפני מוות על קידוש השם היקר לו כל-כך. כאזרח של האימפריה הרומאית, פאולוס נידון לעריפת הראש, מוות מהיר ללא סבל של ייסורים קשים. SRHeb 162.3

פטרוס, בהיותו יהודי וזר, נידון למוות אכזרי הרבה יותר - להלקאה בשוטים וצליבה. כשהביט בפניו של המוות העלה השליח בזיכרונו את עוונו הגדול - דחייתו את ישוע בעת המשפט, ומחשבה יחידה ייסרה אותו - הוא אינו ראוי למות באותה הדרך שבה מת מורהו. פטרוס התחרט על בגידתו בכנות, וישוע המשיח סלח לו, ועל כך מעיד תפקידו של פטרוס - להיות רועה צאן של ילדי אלוהים. אך פטרוס לא יכול היה לסלוח לעצמו לעולם. אף ההמתנה למוות האיום לא אלחשה את מר יגונו ואת אחיזתם של רגשי החרטה. הוא פנה אל לתלייניו בבקשה האחרונה, להיצלב כשראשו כלפי מטה. בקשתו של פטרוס נענתה, והשליח הגדול השיב את נשמתו כך על הצלב. SRHeb 162.4