היסטורית הגאולה

הביקור אצל קרניליוס

כשנכנס פטרוס לביתו של קרניליוס, בירכו בעל הבית כברך נציג משמים שנשלח בידי אלוהים, ולא כאורח רגיל. על¬פי המנהג המזרחי, הילדים קדים בפני הוריהם ובני העם בפני הנסיך או אדם בעל מעמד גבוה או איש נכבד. קרניליוס, מלא יראת כבוד כלפי המבשר שנשלח על-ידי אלוהים, נפל לרגליו והשתחווה. פטרוס נרתע בפליאה ממעשהו של שר המאה. הוא הקימו ואמר, “קום נא דם־אני אנוש אני”, וחזר לדבר עימו בידידות בכדי לשחררו מיראת כבודו ומהערצתו המוגזמת כלפיו. SRHeb 147.7

אילו היה פטרוס בעל סמכויות ומעמד שקיבל מהכנסייה הרומית קתולית, אדרבא, היה הוא מעודד את הערכתו של קרניליוס. יורשיו כביכול של פטרוס דורשים ממלכים ומקיסרים שישתחוו לרגליהם, אך השליח עצמו הצהיר כי בן אדם הוא, אשר עלול גם לטעות. SRHeb 147.8

פטרוס הודיע לקרניליוס ולכל הנאספים על מנהגם של היהודים, אשר לפיו חל איסור על קירבה לגויים ועל ביקור בבתיהם. המעשים האלה נחשבו לחילול הדת. איסור זה אינו מופיע בעשרת הדיברות, אולם המסורת אשר נבנתה במשך דורות הפכה אותו למנהג הכרחי. אמר פטרוס, “אתם ידעתם כי לא־נכון לאיש יהודי לקר ב אל־איש נכרי לדבקה בו ואלהים הראני לבלתי קר א שקץ או טמא לכל־בן־אדם. על־כן לא נמנעתי מבוא אליכם כי קראתם לי ועתה אשאלה על־מה־זה קראתם לי לבוא”. SRHeb 147.9

ואז סיפר קרניליוס על כל ההתרחש לו ועל דבריו של המלאך וסיים באומרו, “ואמהר ואשלח אליך ואתה היטבת כי־באת והנה אנחנו כלנו פ ה לפני האלהים לשמ ע ככ ל אשר צוית מאת יהוה. ויפתח כיפא את־פיו וי אמר עתה אמן ידעתי כי אין נושא פנים עם־אלהים,כי אם־איש הירא א תו ופ על צדק מכל־גוי וגוי יפיק רצון ממנו”. אלוהים העדיף את העם היהודי על פני העמים האחרים, אולם כיוון שבניו לא קיימו במעשיהם את המצוות ודחו את האור, חדל העם היהודי להיות בחיר אלוהים והושווה ליתר העמים. ואלה מקרב הגויים אשר יראים את אלוהים ונוהגים בצדק בהתאם לאור הנגלה בפניהם, מקבלים את ברכתו ושירותם האמיתי והכן מתקבל בברכה. אולם אמונתו ויושרו של קרניליוס לא היו מגיעים לשלמות בלא שהכיר בתורתו של ישוע המשיח, ולכן שלח לו אלוהים את האור ואת הידע כדי שיעודדו ויפתח את צדיקותו הלאה. רבים מאיתנו מסרבים לקבל את האור הנשלח על־ ידי ההשגחה העליונה, ובכדי להצדיק את המעשה ההוא מזכירים את דבריו של פטרוס המופנים אל קרניליוס ואל ידידיו, “אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו”. אנשים אלה מתעקשים שאין הבדל בין אמונותינו, ושהדבר החשוב ביותר הוא מעשינו הטובים. החושבים כך טועים: אמונתו של אדם ומעשיו קשורים קשר בלתי-ינותק. עליהם ללכת אחרי האור הניתן להם. אם אלוהים מעניק אפשרות להכיר את משרתיו ולשמוע את האמת אשר מוכחת בדבריהם, עלינו לקבלה ברצון. האמת מקדמת אותנו. מצד שני, הטוענים כי האמונה לבדה תיגאל אותם דומים לאוחזים בחבל עשוי חול, כיוון שאמונתנו מתחזקת ונהיית שלמה רק אם אנו גם מבצעים את מצוותיה. SRHeb 147.10