מלכי ונביאי ישראל

תקווה לגויים

במהלך כהונתו נשא הנביא ישעיהו עדות ברורה על תכליתו של ה׳ לגויים. נביאים אחרים אזכרו את התוכנית האלוהית, אך הדברים שאמרו לא תמיד הובנו. ישעיהו קיבל את המשימה להבהיר ליהודה מפורשות כי עם ישראל, PK 190.1

עמו של ה’, יכלול אנשים רבים שאינם מצאצאי אברהם על פי הבשר. אמיתה זו לא עלתה בקנה אחד עם התיאולוגיה שרווחה בדורו, ואף על פי כן, הוא הכריז את המסרים שקיבל מה’ ללא מורא, והפיח תקווה בליבן של נשמות רבות שערגו לברכות הרוחניות שהובטחו לזרע אברהם. PK 190.2

שאול השליח, שנקרא להיות שליח לגויים, מדגיש את המאפיין הזה בדברי ישעיהו, בכותבו באיגרת אל המשיחיים ברומא: ״וישעיהו מעז לומר: ׳נדרשתי ללוא שאלו, נמצאתי ללא בקשני.׳״ (אל הרומים י׳ 20; ציטוט מישעיה ס״ה 1). PK 190.3

על פי רוב, דומה שבני ישראל לא יכלו או לא רצו להבין את תכליתו של ה׳ לגויים. ואולם, בדיוק לתכלית זו הבדיל ה׳ את ישראל מיתר העמים וכונן אותה כאומה עצמאית ונבדלת בקרב עמי העולם. אברהם, אבי האומה, שהיה הראשון שקיבל את הבטחות הברית, נקרא לעזוב את מולדתו ומשפחתו וללכת לארץ רחוקה כדי להיות אור לגויים. על אף שההבטחה שקיבל דיברה על צאצאים רבים כחול על שפת הים, הוא לא יהפוך אביה של אומה כבירה בכנען למען עצמו. הברית שה׳ כרת עימו כללה את כל עמי העולם. ה׳ הכריז: ״ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך; והיה ברכה. ואבחנה מברכיך, ומקללך אאור; ונברכו בך כל משפחת האדמה״ (בראשית י״ב 2, 3). PK 190.4

בשעת חידוש הברית עם אברהם, זמן קצר לפני הולדת יצחק, ה׳ הבהיר מפורשות את תכליתו בעבור האנושות. הוא הכריז לגבי הבן המובטח: ״ונברכו בו כל גויי הארץ״ (בראשית י״ח 18). בשלב מאוחר יותר שב מלאך ה׳ והכריז: ״והתברכו בזרעך כל גויי הארץ״ (בראשית כ״ב 18). PK 190.5

תנאי הברית הזו שכללה את כל העמים, היו ידועים לבניו של אברהם, לבני בניו ולצאצאיהם. כדי שבני ישראל ישמשו מקור לברכה לעמי העולם ושמו של ה׳ ייוודע ״בכל הארץ״ (שמות ט׳ 16), היה עליהם לצאת מעבדות מצרים לחירות. אילו יצייתו למצוות ה׳, יהיה להם יתרון גדול על יתר העמים, שכן ה׳ יחנון אותם בחוכמה ובבינה; אך הם יזכו לעליונות זו רק כדי שה׳ יגשים דרכם את תכליתו בעבור ״כל גויי הארץ.״ PK 190.6

הנסים והנפלאות שחוללה יד ההשגחה ביציאת מצרים, כשישראל יצאה מעבדות לחירות, וכן בכיבוש הארץ המובטחת, גרמו לגויים רבים להכיר באלוהי ישראל כאל עליון. ה׳ הבטיח: ״וידעו מצרים כי אני יהוה, בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם״ (שמות ז׳ 5). אפילו פרעה היהיר נאלץ להכיר בגבורת ה׳ הכבירה. הוא האיץ במשה ואהרון: “לכו עבדו את יהוה... וברכתם גם אותי״ (שמות י״ב 31, 32). PK 191.1

בדרכם אל הארץ המובטחת גילו בני ישראל כי הבשורות על מעשי הגבורה שחולל אלוהי ישראל הלכו לפניהם, וכי חלק מן הגויים למדו שה׳ הוא אלוהי האמת היחיד. בהגיעם ליריחו הרשעה פגשו בני ישראל עובדת אלילים שהכירה בה׳ והעידה עליו: ״יהוה אלהיכם הוא אלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת״(יהושע ב׳ 11). הידע שהיה לה על ה׳ ואמונתה בו הביאו להצלתה, כנאמר: ״בזכות אמונה לא נספתה רחב הזונה עם הסוררים״ (האיגרת אל העברים י״א 31). חזרתה בתשובה וקבלתה באמונה את אלוהי ישראל לא היו מקרה בודד של הטיית חסד ה׳ על עובדי אלילים שהכירו בריבונותו. בלב הארץ שכן עם גדול, הגבעונים, אשר נטשו את עבודת האלילים, התאחדו עם עם ישראל וחלקו איתו את ברכות הברית. PK 191.2

אלוהים אינו מבדיל בין לאום, גזע או מעמד. הוא בורא האנושות כולה. כל בני האדם שייכים למשפחה אחת בזכות מעשה הבריאה, וכולם זהים בזכות הגאולה. המשיח בא כדי למוטט את כל מחיצות האיבה שחצצו בין אלוהים לאדם, וכדי לפתוח לרווחה את כל לשכות המקדש כדי שלכל נשמה ונשמה תהיה גישה חופשית לאלוהים. אהבתו רחבה ועמוקה כל כך, שופעת ועזה כל כך, שהיא חודרת לכל מקום. היא מבטלת את השפעתו של השטן על אנשים שהלכו שולל אחר תחבולותיו והטעיותיו, וממקמת אותם בקרבת כס המלכות של ה׳, שקשת ההבטחה [הקשת בענן המשמשת כאות לברית בין ה׳ ובין האדם] מקיפה אותו. במשיח ״אין יהודי אף לא גוי, אין עבד אף לא בן חורין...״ (אל הגלטים ג׳ 28). PK 191.3

בשנים שבאו לאחר כיבוש הארץ המובטחת כמעט נשכחו מלב העם תוכניותיו הטובות של ה׳ למען ישועת הגויים, וה׳ היה חייב להציג מחדש את תוכניתו. מחבר מזמורי התהילים כתב בהשראת רוח הקודש: ״יזכרו, וישובו אל יהוה כל אפסי ארץ; וישתחוו לפניך כל משפחות גוים.״ ״יאתיו חשמנים, מיני מצרים; כוש תריץ ידיו לאלהים.״ ״וייראו גויים את שם יהוה; וכל מלכי הארץ את כבודך.״ ״תכתב זאת, לדור אחרון; ועם נברא, יהלל יה. כי השקיף ממרום קודשו; יהרה, משמים אל ארץ הביט. לשמע אנקת אסיר; לפתח בני תמותה. לספר בציון שם יהוה, ותהילתו בירושלים. בהקבץ עמים יחדיו, וממלכות, לעבד את יהוה.״ (תהילים כ״ב 28; ס״ח 32; ק״ב 16, 23-18). PK 191.4

אילו דבקה ישראל בה׳ ומילאה בנאמנות את תפקידה, כל עמי העולם היו חולקים איתה את ברכותיה. ואולם, ליבם של בני העם, שהידע על האמת המובילה לגאולה הופקד בידם, נותר אדיש לצורכי הגויים שסבבו אותם. כאשר תכליתו של ה’ נשתכחה מליבם, נחשבו הגויים בעיניהם כמי שנותרו מחוץ לחסד ה’. אורה של האמת הוסתר מהגויים והחושך ניצח ושרר בקרבם. עיני האומות כוסו במסכה של בורות, אהבת ה’ כמעט ולא היתה ידועה בקרבם, ותורות שקר ואמונות תפלות רווחו. PK 192.1

זה היה המצב ששרר בארץ ובעולם כשנקרא ישעיהו לשליחותו כנביא ה’. ואולם, ישעיהו לא התייאש, שכן באוזניו הדהדו שירי הניצחון של המלאכים האופפים את כס המלכות של ה’, אשר מלאה “כל הארץ, כבודו״ (ישעיה ו’ 3). אמונתו של ישעיהו התחזקה בזכות חזיונות שקיבל על ניצחונות מזהירים שתנחל קהילת ה’, כאשר תימלא “הארץ דעה את יהוה, כמים לים מכסים״ (ישעיה י״א 9). PK 192.2

״ובילע בהר הזה, פני הלוט הלוט על כל העמים; והמסכה הנסוכה על כל הגוים,״ סוף סוף תוסר ותושמד (ישעיה כ״ה 7). רוח ה’ תישפך על כל בני האדם. הרעבים והצמאים לצדקה יימנו על עם ישראל, עמו של ה’. הנביא הכריז: ״וצמחו בבין חציר, כערבים על יבלי מים. זה יאמר ליהוה אני, וזה יקרא בשם יעקב; וזה יכתב ידו ליהוה, ובשם ישראל יכנה״ (ישעיה מ״ד 4, 5). PK 192.3

ישעיהו הנביא זכה להתגלות על תוכניתו רבת החסד של ה’, כאשר ה’ יפזר את בני יהודה הסוררת בקרב עמי העולם. ה’ הכריז: ״לכן ידע עמי שמי; לכן ביום ההוא, כי אני הוא המדבר הנני״ (ישעיה נ״ב 6). בני יהודה לא יהיו היחידים שילמדו שיעור מאלף על ציות ואמון; בתפוצות הגולה יהיה עליהם לחלוק עם הגויים את הידע על אלוהים חיים. רבים מבניהם של הזרים הללו ילמדו לאהוב את אלוהים כבוראם וגואלם; גויים אלה יהיו אמורים להתחיל לשמור את השבת הקדושה כיום זיכרון לכוח היוצר של ה’, וכאשר יחשוף ״יהוה את זרוע קדשו לעיני כל הגוים״ וייחלץ את עמו משבי הגלות, ״וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוהינו״ (פס’ 10). רבים מן הגויים הללו שיינטשו את עבודת האלילים ויפנו לאלוהי ישראל, יחפצו לחבור לבני ישראל ולהתלוות אליהם בעת שיבת ציון. איש מהם לא יאמר: ״הבדל מבדילני יהוה מעל עמו״ (ישעיה נ״ו 3), שכן, על פי דבר ה’ שנמסר לנביאו בעבור הגויים שייכנעו לה’ ויצייתו לתורתו, מרגע זה ואילך מספרם ילך ויגדל בקרב ישראל הרוחנית - קהילתו עלי אדמות. PK 192.4

״ובני הנכר, הנלוים על יהוה לשרתו, ולאהבה את שם יהוה, להיות לו לעבדים, כל שומר שבת מחללו, ומחזיקים בבריתי; והביאותם אל הר קדשי, ושמחתים בבית תיפלתי; עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי: כי ביתי, בית תפילה יקרא לכל העמים. נאום אדוני יהוה, מקבץ נדחי ישראל: עוד אקבץ עליו, לנקבציו״ (פסוקים 8-6). PK 192.5

הנביא הורשה לחזות בעידן ביאת המשיח המובטח שיחול מקץ כמה דורות. תחילה הוא ראה רק ״צרה וחשכה, מעוף צוקה, ואפלה מנודח״ (ישעיה ח’ 22). אנשים רבים שערגו לאור האמת הולכו שולל בידי מורי שקר, שגרמו להם לסטות מדרך הישר ולעסוק בפילוסופיות מבלבלות ובתורת הספיריטיזם; אחרים תלו את מבטחם בחסידותם, שלא היתה אלא מראית עין של חסידות, אך מעולם לא החדירה קדושה אמיתית לחייהם. העתיד נראה חסר תקווה, אך במהרה השתנתה התמונה ולעיני הנביא נגלה חזון נפלא. הוא ראה את שמש הצדקה זורחת במלוא הדרה ומביאה מזור בכנפיה. בעודו שקוע בסגידה הכריז הנביא: ״כי לא מועף, לאשר מוצק לה, כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, והאחרון הכביד, דרך הים עבר הירדן, גליל הגוים.״ PK 192.6

״העם ההולכים בחושך, ראו אור גדול: יושבי בארץ צלמוות, אור נגה עליהם״ (ישעיה ח׳ 23, ט׳ 1). אור נפלא זה שיזרח על העולם נועד להביא גאולה לכל אומה, שבט ועם. על אודות המשימה שיועדה לאור האלוהי [המשיח], שמע הנביא את אבינו שבשמיים, האב הנצחי, מכריז: ״נקל מהיותך לי עבד, להקים את שבטי יעקב, ונצורי ישראל להשיב; ונתתיך לאור גוים, להיות ישועתי עד קצה הארץ״.״“בעת רצון עניתיך, וביום ישועה עזרתיך; ואצרך, ואתנך לברית עם, להקים ארץ, להנחיל נחלות שממות לאמור לאסורים צאו, לאשר בחושך הגלו״. PK 193.1

״הנה אלה, מרחוק באו; והנה אלה מצפון ומים, ואלה מארץ סינים״ (ישעיה מ״ט 6, 8, 9, 12). PK 193.2

בהביטו קדימה אל הדורות הבאים חזה הנביא בהתגשמותן הממשית של ההבטחות הנפלאות הללו. הוא ראה את נושאי בשורת הגאולה המרנינה הולכים אל קצווי תבל, ומבשרים לכל עם, שבט ואומה. הוא שמע את ה׳ אומר על קהילת המשיח: ״הנני נוטה אליה כנהר שלום, וכנחל שוטף כבוד גוים.״ הוא שמע את השליחות שהוטלה עליה: ״הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו: אל תחשכי; האריכי מיתריך, ויתדותיך חזקי. כי ימין ושמאל תפרצי; וזרעך גוים יירש״ (ישעיה ס״ו 12; נ״ד 2, 3). PK 193.3

ה׳ הכריז באוזני הנביא כי הוא עתיד לשלוח את עדיו ״אל הגוים תרשיש, פול ולוד... תובל ויון, האיים הרחוקים״ (ישעיה ס״ו 19). PK 193.4

״מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום מבשר טוב, משמיע ישועה; אומר לציון, מלך אלוהיך!״ (ישעיה נ״ב 7). PK 193.5

הנביא שמע את קולו של ה׳ קורא לקהילתו לבצע את שליחותה, וזאת כדי לסלול את הדרך לביאת מלכותו הנצחית. המסר היה ברור ומפורש: ״קומי אורי, כי בא אורך; וכבוד יהוה עליך זרח. כי הנה החושך יכסה ארץ, וערפל לאומים; ועליך יזרח יהוה, וכבודו עליך יראה. והלכו גוים, לאורך; ומלכים, לנוגה זרחך. PK 193.6

״שאי סביב עיניך, וראי: כולם נקבצו באו לך;
בניך מרחוק יבאו, ובנותי על צד תאמנה.” PK 193.7

ובנו בני נכר חומותיך, ומלכיהם ישרתונך:
כי בקצפי הכיתיך, וברצוני רחמתיך.
ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה, לא יסגרו:
להביא אליך חיל גוים, ומלכיהם נהוגים.”
“פנו אלי ויוושעו, כל אפסי ארץ:
כי אני אל, ואין עוד״ (ישעיה ס’ 4-1, 10, 11; מ״ה 22). PK 194.1

נבואות אלה על תחייה רוחנית כבירה שתתחולל בתקופה של חשכה גדולה, מתגשמות בימינו עם התקדמותם של מבשרי הבשורה, המגיעים לכל קצווי העולם השרוי באפילה. המבשרים הפועלים בארצות אליליות הושוו בידי הנביא ל״שלטי חוצות״ שהוצבו בדרכים לשם הנחייתם של מחפשי אור האמת. ישעיהו מכריז: ״והיה ביום ההוא, שורש ישי אעיר עמד לנס עמים, אליו גוים ידרשו; והיתה מנוחתו כבוד. והיה ביום ההוא, יוסיף אדוני שנית ידו, לקנות את שאר עמו.״ ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל; ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ״ (ישעיה י״א 12-10). PK 194.2

יום הגאולה ממשמש ובא. ״כי יהוה, עיניו משטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו״ (דהי״ב ט״ז 9). ה׳ מבחין בקרב כל העמים והשבטים בגברים ונשים מתפללים, המייחלים לאור ולידע. נשמותיהם גוועות ברעב; זה זמן רב הן ניזונו מאפר (ישעיה מ״ד 20). אויב הצדקה דחק אותם הצידה, והם מגששים באפילה כסומים. אך הם משתוקקים בכל ליבם ומאודם לדרך טובה יותר. על אף ששקעו בעבודת אלילים ולא ידעו דבר וחצי דבר על תורת ה׳ או על בן האלוהים, ישוע המשיח, הם הפגינו בדרכים רבות את פועלה של גבורת ה׳ בחייהם ואת רושמה על ליבם ואופיים. PK 194.3

לפעמים, אנשים שלא זכו לידע על ה׳ זולת מה שניתן להם בחסד ה׳, נוהגים בעבדי ה׳ באדיבות וברחמים ומגנים עליהם בחירוף נפש. רוח הקודש נוטעת את חסד המשיח בליבם של אנשים רבים המחפשים אחר האמת, ומעוררת את רחמיהם בניגוד מוחלט לאופיים ולחינוך שקיבלו. כנאמר, ״האור האמתי, המאיר לכל אדם, בא אל העולם״ (יוחנן א׳ 9). האור הזה זורח בנשמתם, ואם יצייתו לו, הוא ינחה את צעדיהם אל מלכות האלוהים. הנביא מיכה אמר: ״כי אשב בחשך, יהוה אור לי... יוציאני לאור, אראה בצדקתו״ (מיכה ז׳ 8, 9). PK 194.4

תוכנית הגאולה של ה׳ רחבה דיה כדי לכלול את העולם כולו. ה׳ משתוקק להפיח נשמת חיים באנושות אשר תיכנע לו ותשתחווה לפניו. הוא לא יאכזב אף נשמה הכנה בחיפושיה אחר דבר נעלה ונשגב יותר מכל מה שיש לעולם להציע. הוא שולח תדירות את מלאכיו אל אנשים שנקלעו לנסיבות קשות ומייאשות, אשר מתפללים באמונה לכוח עליון כלשהו שישלוט בהם ויביא להם הצלה ושלווה. אלוהים יתגלה להם במגוון דרכים ויסייע להם להתחבר עם ההשגחה העליונה, שתעורר בהם אמון ותנסך בליבם ביטחון במושיע, אשר מסר את חייו כקורבן תמורה בעבור כל מי ש״ישימו באלוהים כסלם: ולא ישכחו מעללי אל; ומצותיו ינצרו״ (תהילים ע״ח 7). PK 194.5

״היוקח מגבור מלקוח; ואם שבי צדיק ימלט? כי כה אמר יהוה: ׳גם שבי גיבור יוקח, ומלקוח עריץ, ימלט.״׳ (ישעיה מ״ט 24, 25). ״נסוגו אחור יבשו בושת, הבוטחים בפסל; האומרים למסכה, אתם אלוהינו״ (ישעיה מ״ב 17). PK 195.1

״אשרי שאל יעקב בעזרו: שברו על יהוה אלהיו״ (תהילים קמ״ו 5). ״שובו לבצרון, אסירי התקוה!״ (זכריה ט׳ 12). אורו של המשיח יזרח על כל אדם בארצות האליליות, אשר ליבו ישר בעיני ה׳, ככתוב: ״זרח בחושך אור לישרים״ (תהילים קי״ב 4). ה׳ אמר: ״והולכתי עיוורים בדרך לא ידעו; בנתיבות לא ידעו אדריכם; אשים מחשך לפניהם לאור, ומעקשים למישור. אלה הדברים עשיתם, ולא עזבתים״ (ישעיה מ״ב 16). PK 195.2